החלטה בתיק בר"ע 58355-06-13

זוהי בקשת המוסד לביטוח לאומי (להלן - המבקש) להאריך ביום אחד את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין לעבודה בבאר שבע מיום 29/5/13 (בתיק ב"ל 32886-04-11; השופט יוסף יוספי), וזאת עד למועד הגשתה בפועל.

רקע כללי וטענות הצדדים

1.           המשיב עובד כנהג משאית פסולת. בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המשיב כנגד המבקש להכיר בכך שנגרמה לו תאונת עבודה על דרך תורת המיקרוטראומה.

2.           בתום שמיעת הראיות בתיק הגיעו הצדדים להסכמה על מינוי מומחה והעברת עובדות מוסכמות למומחה הרפואי שימונה.

לאחר קבלת חוות דעת המומחה, הוגשה בקשת המשיב להעברת שאלות הבהרה למומחה. בהחלטתו מיום 29/5/13 נעתר בית הדין האזורי לבקשת המשיב (אליה התנגד המבקש) להעביר למומחה הרפואי שמונה, שאלת הבהרה מטעם המשיב, כדלקמן:

"האם יש בעובדה, כי החל משנת 1983 ועד שנת 2004  נאלץ התובע לנסוע אט אט, בדרך עפר משובשת לאורך כמה מאות מטרים, דבר שגרם לטלטולים של המשאית המלאה, ללא כיסא הידראולי או בולמי זעזוע, לא פחות מ-20 פעם בכל יום עבודה, כדי להשפיע על מצבו הרפואי של התובע?"

בית הדין הוסיף וקבע כי המומחה מתבקש לענות על השאלה תוך 21 ימים ולא יאוחר מיום 23/6/13.

כמו כן קבע בית הדין את התיק לעיון בפניו, ליום 24/6/13.

3.           אין חולק בין הצדדים כי ההחלטה הומצאה למשיב ביום 11/6/13.

4.           ביום 27/6/11 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור מטעמו נשוא בקשה זו שכן לטענתו, החלטה זו בטעות יסודה, הואיל ובמסגרתה אישר בית הדין קמא את בקשת המשיב בה ניסה המשיב לשנות את העובדות המוסכמות שבין הצדדים על ידי כך שמשך תקופת עבודתו של המשיב בדרכי עפר משובשות תשתרע על כל תקופת עבודתו בין השנים 1983-2004 וזאת למרות שהוסכם בין הצדדים כי זו השתרעה על השנים 1987-1991 בלבד.

לטענת המבקש המדובר ב"שיפוץ" גרסת המשיב תוך שינוי העובדות המוסכמות מבלי שהתקבלה לכך הסכמת המבקש ומבלי שהתקיימו מאידך הוכחות להוכחת תקופה ארוכה מזו שהוסכמה עם המבקש.

5.           בהחלטתי מיום 30/6/13 ציינתי כי על פניו הוגשה בקשת רשות הערעור באיחור, ועל כן על המבקש להגיב לכך או להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור עד ליום 4/7/13, שאם לא כן תמחק הבקשה בלא התראה.

6.           בעקבות כך, הגיש המבקש ביום 3/7/13 את בקשתו שבנדון להארכת המועד, במסגרתה טען כי עקב טעות משרדית ובתום לב הוגשה הבקשה לרשות ערעור באיחור של יום אחד (במקום ביום 26/7/13 ביום 27/6/13) ועתר להארכת המועד כאמור ביום אחד שכן לטענתו התקיים במקרה זה טעם מיוחד כהגדרתו בתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה בשים לב לתקופת האיחור, לסיכויי הערעור ובשים לב לאינטרס הציבורי החשוב העומד בבסיס בקשת הערעור.

וכך, לטענת המבקש בהינתן משך האיחור הקצר הרי שהמשיב טרם גיבש ציפייה לגיטימית לסיום ההתדיינות, אם בכלל, וגם אינטרס זה של המשיב לא נפגע; ממילא החלטת בית הדין קמא נשוא בקשת רשות הערעור אינה מסיימת את ההליך ואת ההתדיינות המשפטית בבית הדין קמא כך שאינטרס סופיות הדיון כלל לא קיים בשלב זה וכלל לא נפגע.

מבחינת סיכויי הבקשה לרשות ערעור, טען המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ביותר שכן החלטתו של בית הדין קמא סותרת ומתעלמת מהקביעות העובדתיות שהוא עצמו קבע וכן מפסקי הדין של בית דין זה (ראה: בש"א 806/05 המוסד לביטוח לאומי - נחליאלי יוסף והאסמכתאות שם); תשובת המומחה הרפואי אליו הפנה בית הדין קמא את שאלת ההבהרה יתכן שתזכה את המשיב בתשלום שאינו מגיע לו (לאור הוספת העובדות החדשות) ובהתנגשות זו שבין אינטרס סופיות הדיון של המשיב לבין האינטרס הציבורי של שמירת הקופה הציבורית ותשלום כספים למי שנמצא זכאי, יד האינטרס הציבורי להיות על העליונה ויש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי וזאת במיוחד גם נוכח סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל ונוכח האיחור הקצר בו מדובר; עפ"י הפסיקה  סיכויי הערעור, כמו במקרה זה, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד; מה גם שעפ"י פסיקה עדכנית חל ריכוך בהלכה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות שבדין ומקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד; בפרט כך שעה שבמצב הפוך בו המבוטח הוא שמבקש הארכת מועד להגשת ערעור/בקשת רשות ערעור, נוהג המבקש להסכים לבקשות מסוג זה,  גם כאשר מדובר בתקופות איחור של עד שלושה חודשים, לא כל שכן כשמדובר באיחור של יום אחד.

7.           הבקשה הועברה לתגובת המשיב שהתנגד לה, ואולם בטרם אדרש לטענות המשיב, מן הראוי להוסיף להשלמת התמונה כי ביום 10/7/13 הוגשו לבית הדין קמא תשובות המומחה לכלל שאלות ההבהרה שנשאל, ועל פי החלטת בית הדין קמא מאותו יום ניתנו הוראות לצדדים לגבי הגשת סיכומים בכתב בתיק.

זאת ועוד, בינתיים אף הגיש המשיב מצדו בקשה לבית הדין קמא להורות על מינוי רפואי מומחה נוסף, ועל פי החלטת בית הדין קמא מיום 13/8/13 נקבע כי ההחלטה ביחס לבקשת התובע (המשיב) למינוי מומחה נוסף תינתן לאחר הכרעתו של בית הדין הארצי בבקשת רשות הערעור אותה הגיש הנתבע (המבקש).

8.           כמו כן יצוין, כי לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשה להארכת מועד ואף לאחר שהוגשה תשובת המומחה, הגיש המבקש ביום 15/8/13 בקשה לבית דין זה להורות על "עיכוב ביצוע" החלטת בית הדין קמא מיום 29/5/13 עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור ובערעור בעקבותיה.

9.           עד כאן לעניין השתלשלות העניינים שלאחר הגשת הבקשה להארכת מועד שבנדון.